זבולון הוא בנו העשירי של יעקב אבינו ובנה השישי של לאה. בהולדתו אמרה לאה: "זְבָדַנִי אֱלֹהִים אֹתִי זֵבֶד טוֹב, הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים", וקראה את שמו זבולון. רש"י מפרש "יזבלני" מלשון בית זבול, בית מדור. בניו, סרד, אלון ויחלאל, היו ראשי משפחות השבט.

לפי ילקוט שמעוני נולד זבולון בז' בתשרי, בשנת ב'קצ"ח לבריאת העולם, בשנים שבהן ישב יעקב בחרן, ומת בן מאה ועשר שנים; רבנו בחיי, ההולך בעקבות מסורת זו, מונה לו מאה וארבע עשרה שנים.

יעקב בירכו לפני מותו: "זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן, וְהוּא לְחוֹף אֳנִיֹּת, וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן". משה רבנו אמר עליו: "שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ, וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ". רש"י מבאר כי זבולון ויששכר עשו שותפות: זבולון יצא לפרקמטיא בספינות ופרנס את יששכר, שישב ועסק בתורה, "לפיכך הקדים זבולן ליששכר, שתורתו של יששכר על ידי זבולן הייתה". מכאן שמו של "הסכם יששכר וזבולון" בין הלומד לבין המפרנס אותו.

נחלת השבט הייתה בגליל התחתון. בספר הישר מסופר כי עצמות יששכר וזבולון נקברו בצידון, בחלק שנפל לבניהם, ובסדר הדורות מובא: "וחוץ לעיר קבר זבולן בכיפה ובית הכנסת שם". המקום נמצא כיום בלבנון ואינו נגיש לישראלים. מסורת אחרת, בקרב הדרוזים, מזהה את קברו עם מקאם נבי סבלאן שמעל הכפר חורפיש שבגליל.