יונתן בן עוזיאל היה תנא בדור הראשון לתנאים, שחי בתקופת בית שני, כמה עשרות שנים לפני חורבנו. הוא היה גדול תלמידיו של הלל הזקן, כפי שנאמר: "שמונים זוג של תלמידים היו לו להלל הזקן... גדול שבהן יונתן בן עוזיאל, והקטן שבהן רבן יוחנן בן זכאי".

הוא חיבר את תרגום יונתן, תרגום ופירוש של ספרי הנביאים לארמית. בתלמוד (מגילה ג, א) נאמר שאת תרגום הנביאים אמר יונתן בן עוזיאל מפי חגי, זכריה ומלאכי, ובאותה שעה נזדעזעה ארץ ישראל. כשיצאה בת קול ושאלה מי גילה סתריו לבני אדם, השיב: "לא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי אלא לכבודך עשיתי, כדי שלא ירבו מחלקות בישראל". ביקש לתרגם גם את הכתובים, ויצאה בת קול ואמרה: דייך. תרגומו נדפס ברוב מהדורות הנביאים, ובהן מקראות גדולות.

אמרו עליו שבשעה שהיה יושב ועוסק בתורה, כל עוף שפורח עליו מיד נשרף; ורש"י פירש: "שהיו מלאכי השרת מתקבצין סביביו לשמוע דברי תורה מפיו".

על פי המסורת לא נשא אישה, ויש אומרים שהיה נשוי אך חשוך ילדים. מקום קברו אינו נזכר בספרות חז"ל; על פי עדות מסוף המאה ה-11 קברו שכן באזור דלתון, ומראשית המאה ה-13 הוא מצוין בעמוקה שבגליל, סמוך לצפת.

קברו בעמוקה הוא מן המפורסמים שבקברי הצדיקים, ורבים נוהגים לעלות אליו בכ"ו בסיוון, יום פטירתו על פי המסורת, ולהתפלל שם בעיקר למציאת זיווג ולפריון.