יצחק אבינו, השני מבין האבות, היה בנם של אברהם ושרה, ונולד כשאברהם היה בן מאה ושרה בת תשעים. שמו נקרא על שם צחוקם של אברהם ושרה לבשורת הולדתו. לפי התלמוד, "בפסח נולד יצחק".

אלוהים ציווה על אברהם להקריב את בנו על המזבח בהר המוריה. יצחק, שעל פי חישוב הפרשנים היה אז בן 37, לא התנגד ונעקד על גבי המזבח, ועקדת יצחק נעשתה לסמל המסירות הגמורה לרצון האל.

בגיל ארבעים, לאחר מות שרה, נשא את רבקה, שהביא עבד אברהם מחרן. כשהגיעה, יצא יצחק "לשוח בשדה", ובתלמוד פורש הדבר כתיקון תפילת מנחה. בגיל שישים, לאחר תפילתם, נולדו להם התאומים יעקב ועשו.

הוא היחיד מבין האבות ששמו לא שונה ושלא יצא מארץ ישראל מעולם; הוא חפר את הבארות אשר חפר אביו וקרא להן בשמות שקרא להן אביו. על פי הקבלה, מידתו היא מידת הגבורה והדין, הנרמזת בביטוי "פחד יצחק".

יצחק חי מאה ושמונים שנה, יותר מכל האבות, ונפטר "זקן ושבע ימים". בניו עשו ויעקב קברוהו בחברון, במערת המכפלה.