הילולה
בית

ביוגרפיה

רבי דב בעריש לנדא נולד בשנת ה׳תק״ף (1820). היה בנו של רבי אברהם לנדא, רבה של טשכנוב במשך חמישים וחמש שנה, שהקים בה ישיבה ומצאצאיו השתלשלה חסידות סטריקוב. כבר בצעירותו התבלט כתלמיד חכם, ואביו כינהו ״בני הנבון״. נשא לאשה את רחל, בתו של הרב ארצ׳ה מגריצא-ביאלה.

נמשך אל החסידות ונסע לחצרו של רבי יצחק מוורקא, ונחשב לאחד מגדולי תלמידיו. בוורקא הכיר גם את רבי יצחק מאיר מגור, בעל ״חידושי הרי״ם״, שהיה מבקש ממנו תמיד לספר לו מתורת אביו. לאחר פטירת רבי יצחק פעל להכתרת בנו, רבי מנחם מנדל, לממלא מקומו.

עוד בחיי אביו נהג לערוך שולחן לחסידים גם בימי חול. לאחר פטירת רבי מנחם מנדל מוורקא בשנת תרכ״ז (1867) פנו אליו רוב חסידי וורקא, שנמנו באלפים, והכתירוהו לרבם, ובמקביל החל גם רבי שמחה בונם קאליש, בנו של רבי מנדל, לנהוג אדמו״רות. את עדתו הנהיג מביאלה.

בשולחנותיו הרבה לומר דברי תורה, ולעיתים ביאר את אמרותיו הקצרות של רבו רבי מנדל. חי חיי צנע והקדיש את לילותיו כימיו ללימוד התורה. בניגוד לדעת רבו, נהג לומר שעשירות טובה לישראל, ושנות הנהגתו נקראו בפי חסידי וורקא ״שבע שני השובע״. דברי תורתו הודפסו בספר ״מגיד דבריו ליעקב״.

נפטר בכ״ה בסיוון ה׳תרל״ו (1876) ונקבר בביאלה. היו לו חמישה בנים. לאחר פטירתו פנו רבים מחסידיו לאדמו״רי אלכסנדר, ובהמשך חלקם שבו אל בניו, רבי אהרן צבי ורבי אלימלך מנחם מנדל, שמהם יצאה שושלת סטריקוב.