שאול בן קיש, משבט בנימין, הוא המלך הראשון על ישראל על פי ספר שמואל. כאשר נשלח על ידי אביו לחפש את האתונות שאבדו, בא להיוועץ בשמואל הנביא, שמשח אותו למלך בסתר; באותה עת התנבא עם חבורת נביאים, ומכאן האמרה "הגם שאול בנביאים?". החוקרים מתארכים את מלכותו למחצית השנייה של המאה ה-11 לפנה"ס.

בהמלכה הפומבית במצפה נפל הגורל על שאול, אך הוא התחבא: "הִנֵּה הוּא נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים". העם הביאו אותו, והוא היה גבוה מכל העם משכמו ומעלה. חז"ל הדגישו את צדקותו, ענוותנותו וביישנותו, ואמרו כי כאשר עלה למלכותו לא טעם טעם חטא.

זמן קצר לאחר המלכתו הושיע את יבש גלעד מידי נחש העמוני, נלחם בפלשתים במכמש וייצב את גבולות הממלכה מול מואב, עמון, צובא ועמלק. כאשר נצטווה להשמיד את עמלק, חמל על אגג מלך עמלק ועל מיטב הבהמות, ושמואל הודיעו שהמלוכה לא תעבור לבניו.

דוד הצעיר, שבא לשרתו כמנגן כדי להסיר ממנו את הרוח הרעה, ניצח את גוליית, נעשה חתנו כשנשא את מיכל, והיה לידידו הקרוב של יהונתן בנו. מתוך קנאה בפופולריות של דוד רדף אחריו שאול זמן רב, ודוד חס על חייו פעמיים, בעין גדי ובמחנהו.

שאול נפל במלחמה נגד הפלשתים בהר הגלבוע, ועמו נפלו בניו יהונתן, אבינדב ומלכישוע. אנשי יבש גלעד הורידו את גופותיהם וקברום, ודוד קונן על שאול ויהונתן בקינה הנודעת. לימים העביר דוד את עצמות שאול ויהונתן לקבורה בצלע שבארץ בנימין, בקבר קיש אביו של שאול. לדברי רבי יוחנן נמחלו לו עוונותיו, והוא בעולם הבא במחיצתו של שמואל הנביא.