רבי מנחם מנדל שניאורסון, הרבי מליובאוויטש, נולד בי״א בניסן ה׳תרס״ב (18 באפריל 1902) בעיר ניקולאייב שבאימפריה הרוסית, כיום מיקולאייב שבאוקראינה. היה בנם הבכור של הרב לוי יצחק שניאורסון ושל חנה, ומצד אביו צאצא של ה״צמח צדק״, האדמו״ר השלישי בשושלת חב״ד, שעל שמו נקרא; אמו הייתה בתו של רב העיר, הרב מאיר שלמה ינובסקי.

בשנת 1909 עבר עם משפחתו ליקטרינוסלב, לאחר שאביו התמנה בה לרב. בילדותו ובנעוריו למד בעיקר מפי אביו ומפי המלמד הרב שניאור זלמן וילנקין. הוא התקרב לאדמו״ר השישי, רבי יוסף יצחק שניאורסון, ונשא את בתו חיה מושקא בוורשה בשנת 1928. בשנים 1928–1932 למד מתמטיקה ופילוסופיה של הטבע באוניברסיטת ברלין וקיבל סמיכה לרבנות מהרב יחיאל יעקב וינברג, ובפריז קיבל ב־1937 תואר מהנדס חשמל ונרשם ללימודים בסורבון.

בשנת 1940, עם הכיבוש הנאצי, ברח מפריז לווישי ומשם לניס, וביוני 1941 הגיע דרך ליסבון לארצות הברית. בי׳ בשבט ה׳תשי״א (17 בינואר 1951), ביום השנה הראשון לפטירת חמיו, קיבל על עצמו את הנהגת חב״ד־ליובאוויטש, והיה לאדמו״ר השביעי והאחרון בשושלת.

הוא פיתח וביסס את מפעל השלוחים, שהקימו בתי חב״ד ואלפי מוסדות ברחבי העולם, הכריז על עשרה מבצעים לקיום מצוות, ובהם תפילין, מזוזה, נרות שבת, צדקה, כשרות ולימוד תורה, ייסד בשנת 1980 את ״צבאות השם״ ותיקן את לימוד הרמב״ם היומי. שיחותיו ואגרותיו נדפסו בכרכים רבים, ובהם ״ליקוטי שיחות״ ו״אגרות קודש״.

בכ״ז באדר א׳ ה׳תשנ״ב (2 במרץ 1992), בעת שעמד באוהל קברו של חמיו, לקה בשבץ מוחי. הוא נפטר בג׳ בתמוז ה׳תשנ״ד (12 ביוני 1994) בניו יורק, ונקבר ב״אוהל״ לצד חמיו, בבית הקברות מונטיפיורי שבקווינס, שאליו עולים יהודים רבים להתפלל.