ראובן הוא בכור בניו של יעקב אבינו מאשתו לאה. לפי המסורת נולד בחרן בי"ד בכסלו. אמו נתנה לו את שמו באומרה: "כִּי רָאָה ה' בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי". התורה מספרת גם שמצא דודאים בשדה והביאם לאמו.

לאחר פטירת רחל אירע מעשה בלהה, וחז"ל הקפידו שלא להוציא לעז על ראובן. בתלמוד מובאת דעתו של רבי שמואל בר נחמני: "כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה" – הוא רק בלבל את מצעו של אביו, מתוך קנאה לכבוד אמו לאה.

כאשר ביקשו אחיו להרוג את יוסף, עמד ראובן בפרץ: "אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר", כדי להצילו ולהשיבו אל אביו. בשעת המכירה לא היה שם; לפי המדרש היה עסוק בשקו ובתעניתו על שבלבל יצועי אביו, ואמר לו הקב"ה: "מֵעוֹלָם לֹא חָטָא אָדָם לְפָנַי וְעָשָׂה תְּשׁוּבָה, וְאַתָּה פָּתַחְתָּ בִּתְשׁוּבָה תְּחִלָּה".

לפני פטירתו הוכיחו יעקב, תוך שהוא מכיר במעלתו: "רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי". הבכורה ניתנה ליוסף וההנהגה ליהודה. משה רבנו בירכו: "יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת". צאצאיו נטלו את נחלתם בעבר הירדן המזרחי.

לפי המסורת שמביא אתר חב"ד, ירד ראובן למצרים עם משפחתו ונפטר שם ביום הולדתו, י"ד בכסלו, בגיל 125. מקום קבורתו שנוי במחלוקת, ויש מסורות הממקמות אותו בחברון, בארבל, במצרים ובפלמחים.