ביוגרפיה
הגאון רבי אליהו בן שלמה זלמן, הגאון מווילנה (הגר״א), נולד בט״ו בניסן ה׳ת״ף (23 באפריל 1720) בכפר סלץ שליד בריסק, כיום בבלארוס. אביו היה רבי שלמה זלמן ואמו טריינא; סבו של אביו היה רבי אליהו חסיד, שעל שמו נקרא, נכדו של רבי משה קרמר, רבה של וילנה.
בגיל שש דרש בבית הכנסת הגדול של וילנה. בילדותו שהה כשלושה חודשים בקיידאן ולמד מפי רב העיירה הרב דוד קצנלבוגן ומפי הרב משה מרגלית בעל ״פני משה״. נשא לאישה את חנה בת יהודה לייב מקיידאן, ולאחר פטירתה את גיטל. כבן עשרים יצא לפולין ולגרמניה, ושב לווילנה בשנת ה׳תק״ה (1745).
הגר״א סירב בעקביות לכהן במשרה רבנית רשמית, וקהילת וילנה העניקה לו קצבה לפרנסתו. בניו סיפרו כי ישן שעתיים בלבד ביממה, בארבעה חצאי שעות. ידיעותיו השתרעו על המקרא, התלמוד, ההלכה והקבלה, וכן על המתמטיקה והאסטרונומיה, והוא דגל בלימוד על דרך הפשט. הוא הנהיג את ההתנגדות לחסידות, ואף ניסה לעלות לארץ ישראל, אך שב לביתו לאחר שהגיע לקניגסברג.
בחורף ה׳תקכ״ח (1767) הקים בית מדרש צמוד לביתו ומסר בו שיעורים. גדול תלמידיו, רבי חיים מוולוז׳ין, הקים את ישיבת וולוז׳ין וחיבר את ״נפש החיים״; תלמידים אחרים, בראשות רבי מנחם מנדל משקלוב, עלו לארץ ישראל משנת תקס״ח (1808), התיישבו בצפת ומשנת תקע״ו (1816) גם בירושלים, שבה חידשו את הקהילה האשכנזית. מתורתו נדפסו ביאור הגר״א לשולחן ערוך, ביאורים לתנ״ך, למשניות זרעים וטהרות, לתלמוד הירושלמי, לתוספתא ולספרא, וכן פירושים לזוהר, לספרא דצניעותא ולספר יצירה.
נפטר בי״ט בתשרי ה׳תקנ״ח (9 באוקטובר 1797) בווילנה, בימי חג הסוכות, ונקבר בה לצד אברהם בן אברהם.
ספרים וחיבורים


