רבי עקיבא בן יוסף, מגדולי חכמי ישראל, היה תנא בן הדור השלישי לתנאים. שנת לידתו אינה ידועה: יש המשערים שנולד בסביבות שנת 50 לספירה, ולפי המסורת נולד בסביבות שנת 16-17. לפי המסורת היה אביו גר או צאצא של גרים. בצעירותו היה רועה צאנו של כלבא שבוע העשיר, ולא למד תורה.

רחל, בתו של כלבא שבוע, ראתה שהוא צנוע ומעולה והתקדשה לו בתנאי שילך ללמוד תורה. אביה כעס והדיר אותה מנכסיו, והם חיו בעוני רב. לפי אבות דרבי נתן, בן ארבעים שנה היה ולא שנה כלום, וכשראה אבן שחקקו המים על פי הבאר דן קל וחומר בעצמו, שדברי תורה יחקקו את לבו. הלך הוא ובנו ולמדו אצל מלמדי תינוקות, ואחר כך ישב לפני רבי אליעזר ורבי יהושע. לאחר שתים-עשרה שנה שמע את אשתו אומרת שתסכים שישהה שתים-עשרה שנים נוספות, ושב לבית המדרש. כשחזר לבסוף עם תלמידים רבים אמר להם: ״שלי ושלכם - שלה הוא״.

התגורר בבני ברק ובלוד. פיתח שיטה לפירוש המקרא שלפיה יש לייחס משמעות לכל מילה ולכל אות בתורה, והיה מן התורמים המרכזיים למשנה ולמדרשי ההלכה. על הפסוק ״ואהבת לרעך כמוך״ אמר: ״זהו כלל גדול בתורה״, ובמסכת אבות שנה: ״הכל צפוי והרשות נתונה״. לפי המסורת מתו עשרים וארבעה אלף תלמידיו במגפה בימי ספירת העומר, והוא העמיד חמישה תלמידים שמסרו את תורתו: רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע.

היה מתומכי מרד בר כוכבא. הרומאים תפסוהו על שלימד תורה ברבים בניגוד לגזירה, עינו אותו במסרקות ברזל בקיסריה, והוא קרא קריאת שמע עד שיצאה נשמתו ב״אחד״. הוא נמנה עם עשרת הרוגי מלכות. המסורת קובעת את יום מותו לט׳ בתשרי, ערב יום הכיפורים (ויש אומרים ה׳ או י׳ בתשרי), בין השנים 132 ל-136. מקום קבורתו שנוי במחלוקת: המקורות המוקדמים מצביעים על קיסריה, והמסורת העממית, המתועדת מראשית המאה ה-13, מציינת את קברו בטבריה.