רב הונא, מאמוראי בבל בדור השני, נולד במאה השלישית בעיר דרוקרת שבבבל. אביו נקרא נתן, והוא היה צאצא למשפחת ראש הגולה ומקורב לביתו. אשתו נקראה חובה, ומבין ילדיהם נודע רבה בר רב הונא.

הוא למד תורה אצל רב ואצל שמואל. בצעירותו היה עני מרוד: עבד את האדמה בעצמו, ופעם נאלץ למשכן את חגורתו כדי לקנות יין לקידוש של שבת, ורב בירך אותו בעושר. לימים עסק במסחר ביין, הצליח והתעשר.

לאחר פטירת שמואל מונה לראש ישיבת סורא, ועמד בראשה כארבעים שנה. מספר תלמידיה הקבועים הגיע לשמונה מאות, והוא פרנס אותם מכספו, ושלושה־עשר אמוראים מתלמידיו העבירו את דבריו להמון השומעים. בין תלמידיו היו רב חסדא, רב ששת ורבה.

נדיבותו הייתה ידועה. ביתו היה פתוח לנזקקים, והתלמוד מספר שלפני הסעודה היה פותח את דלתות ביתו ומכריז שכל מי שצריך יבוא ויאכל (תענית כ, ב).

נפטר בשנת ד׳נ״ז (297), בהיותו בן יותר משמונים. על פי צוואתו הועלו עצמותיו לארץ ישראל, והוא נקבר במערת הקבורה של רבי חייא ובניו, לצד רבי חייא, שכן שניהם הרביצו תורה בישראל (מועד קטן כה, א).