רבי שלמה יצחקי, הנודע בכינויו רש״י, נולד בעיר טרואה שבחבל שמפאן בצפון צרפת בשנת ד׳ת״ת (1040) בערך. היה בן יחיד לאביו רבי יצחק, ודודו אחי אמו היה רבי שמעון הזקן, חכם ממגנצא שלמד אצל רבנו גרשום מאור הגולה. כונה ״פרשנדתא״ – פרשן הדת.

לאחר נישואיו יצא אל הישיבות הגדולות שבעמק הריין. רבו המובהק היה רבי יעקב בן יקר, שעליו כתב: ״ליבי וסברתי והבנתי מפיו יצאו״. אחרי פטירתו למד אצל רבי יצחק בן יהודה במגנצא ואצל רבי יצחק הלוי בוורמייזא, כולם מתלמידי רבנו גרשום.

בגיל עשרים וחמש לערך שב לטרואה, הצטרף לבית הדין שבעיר ולימים עמד בראשו, והשיב על שאלות הלכה רבות. בסביבות שנת 1070 ייסד ישיבה שמשכה תלמידים רבים. לפי המסורת התפרנס מגידול כרמים, אך החוקרים רואים בכך השערה בלבד. בעקבות הפרעות של מסע הצלב בשנת 1096 חיבר סליחות על ההרוגים.

פירושו מקיף את רוב התנ״ך וכמעט את כל התלמוד הבבלי. פירושו לתורה היה הספר העברי המודפס הראשון הנושא תאריך (רג׳ו די קלבריה, ה׳רל״ה – 1475), ופירושו לתלמוד נדפס בכל מהדורות התלמוד מאז מהדורת דניאל בומברג בשנות העשרים של המאה ה-16. נכתבו עליו יותר משלוש מאות פירושי־על.

לרש״י היו שלוש בנות: יוכבד, מרים ורחל. יוכבד נישאה לרבי מאיר בן שמואל, ובניהם – הרשב״ם, הריב״ם ורבנו תם – היו מגדולי בעלי התוספות.

רש״י נפטר בכ״ט בתמוז ד׳תתס״ה (13 ביולי 1105) ונקבר בטרואה. מקום בית הקברות נשכח עם השנים, וכיום ניצבת בכיכר שמעליו אנדרטה מעשה ידי הפסל רמון מורטי.