רבי יוסף פיימר, הנודע בכינויו ר׳ יוסל׳ה סלוצקר, נולד בשנת תקנ״ו (1796) בערך בשקוד שבליטא, לרב מאיר ולגליקה פיימר. בצעירותו למד בחברותא עם יעקב בנדיטמן, שנעשה לימים רבה של בויסק.

למד בישיבת וולוז׳ין והיה לתלמידו המובהק של רבי חיים מוולוז׳ין, שאף סמך אותו לרבנות והדריכו בעבודה הרבנית. בני דורו ראו בו ״פה שלישי לרבנו הגר״א״. לאחר נישואיו לרייזל בת ר׳ מאיר נתמנה לרב העיירה לוקניק, וכפי הנראה למד אצלו שם רבי ישראל סלנטר.

בחורף תקפ״ט (1828) נבחר לרבה של סלוצק, ובה כיהן שלושים וחמש שנים. השיב תשובות הלכתיות לכל רחבי ליטא והיה מגדולי רבניה בדורו. בשנת תרכ״א קיבל על עצמו את רבנות מינסק, אך ביטל את המינוי לאור הפצרות בני קהילת סלוצק. בשנת תרי״ח (1858) ישב בבית הדין שקבע את סדרי הנהלת ישיבת וולוז׳ין לאחר הסכסוך הממושך שפרץ בה, לצד רבי דוד טביל ממינסק, רבי יצחק אלחנן ספקטור ורבי זאב וולף לנדוי, המגיד מישרים מווילנה.

נודע בתקיפותו בעניינים ציבוריים לצד עדינותו ויחסו המקרב לעניים ולבני הנוער. הורה למלמדים להימנע מעונשי גוף, ונודע בענוותנותו. רוב כתביו אבדו בשרפה שפרצה בבית בנו בערב ראש חודש אב תר״ף (1920). שני כרכים של שאלות ותשובות שרדו ונדפסו בירושלים בשנות השמונים בשם ״שו״ת רבנו יוסף מסלוצק״, ונדפסו גם ״דרשות וביאורים לתורה״.

כתב את צוואתו בכ״ט בניסן תרכ״ד, ולמחרת, בל׳ בניסן תרכ״ד (6 במאי 1864), נפטר. כעבור כמה חודשים בא במקומו הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ׳יק, בעל ״בית הלוי״.