רבי יוסף בן אפרים קארו, המכונה מרן או המחבר, נולד בטולדו בשנת 1488. בילדותו גורש מספרד עם משפחתו בשנת 1492; הם הגיעו לליסבון, עזבו אותה בשנת 1497 והגיעו לאיסטנבול בשנת 1498. לאחר פטירת אביו גדל אצל דודו, רבי יצחק קארו. לאחר מכן שהה במצרים, ואחר כך חי בין שאלוניקי, ניקופול, אדריאנופול ואיסטנבול, עד שהשתקע בצפת בשנת 1536, ושם עמד בראש בית הדין ובראש ישיבה גדולה.

באדריאנופול, בשנת 1522, החל לכתוב את “בית יוסף”, פירוש עצום על הטור הבוחן את כל דעות הפוסקים, ועבד עליו למעלה מעשרים שנה. ממנו הוציא את “השולחן ערוך”, קיצור תמציתי של כל ההלכה למעשה. בצירוף הגהות הרמ״א לאשכנזים, היה לספר ההלכה הכללי של עם ישראל. הוא כתב גם “כסף משנה” על משנה תורה לרמב״ם, והוא נחשב למי שפותח את תקופת האחרונים.

מקובל גדול, סיפר שמגיד – קול שמימי – היה בא ללמדו; גילויים אלה רשומים ב“מגיד מישרים”. הוא נפטר בי״ג בניסן ה׳של״ה (1575) וטמון בבית העלמין העתיק בצפת.