רבי יוסף בן עמנואל אירגאס נולד בליוורנו בשנת תמ"ה (1685), לרבי עמנואל רב הקהילה. סבו מצד אמו, משה פיניירו, היה מחסידיו הנאמנים של שבתי צבי. בגיל שמונה עשרה נשא לאישה את בת אחות אמו, וממנה נולדו לו שלושה בנים ושלוש בנות.

למד בליוורנו בישיבתו של רבי שמואל די פאס והתפרסם בגאונותו בגיל צעיר. את חכמת הקבלה למד במשך שבעה שבועות אצל רבי בנימין הכהן ויטאלי, תלמיד רבי משה זכות.

לאחר מכן התיישב בפיזה, הקים בה ישיבה בשם "נוה שלום" ויסד שתי קרנות צדקה, "מוהר הבתולות" ו"מלביש ערומים". בשובו לליוורנו מונה לרב הקהילה. רבנים מאיטליה ומצרפת הריצו אליו שאלותיהם, והוא השיב להם בלשון ברורה ובקיצור נמרץ. החשוב בתלמידיו היה רבי מלאכי הכהן, בעל "יד מלאכי". היה מגדולי הלוחמים בשבתאות: בשנת 1710 גירש מליוורנו את נחמיה חייא חיון שביקש את הסכמתו, והשיב לו בשני ספרי פולמוס, "תוכחת מגולה" ו"הצד נחש", שנדפסו בלונדון בשנת 1715.

חיבוריו: "שומר אמונים", דיאלוג בין חכם תלמודי למקובל, ספר יסוד בקבלה והמייצג הבולט של שיטת ה"צמצום שלא כפשוטו", המכונה "שומר אמונים הקדמון" להבדילו מספרו של הרב אהרן ראטה; "מבוא פתחים", מבוא וכללים לכתבי האר"י; שו"ת "דברי יוסף"; ו"מנחת יוסף".

הלך לעולמו בליוורנו בג' בסיוון ת"ץ (19 במאי 1730), בגיל ארבעים וחמש, ונקבר שם.