רבי יהוסף בן רבי מאיר הלוי אבן מיגאש, הנודע בקיצור ר״י מיגאש, נולד בשנת ד׳תתל״ז (1077), ככל הנראה בסביליה שבאל-אנדלוס, ויש אומרים שנולד בגרנדה. משפחתו, משפחה אצילה, מוצאה מגרנדה. בילדותו למד תורה מפי אביו, רבי מאיר הלוי אבן מיגאש, ומפי רבי יצחק אבן אלבאליה.

בהיותו בן שתים-עשרה עבר לאליסנה (לוסנה), שבה עמד הרי״ף בראש הישיבה, ובמשך ארבע-עשרה שנים היה לתלמידו המובהק, והרי״ף סמכו להוראה. לפני פטירתו בשנת ד׳תתס״ג (1103) מינה אותו הרי״ף לממלא מקומו בראשות הישיבה, אף שהיה אז בן עשרים ושש בלבד, ואף שהיה לרי״ף בן משלו. ר״י מיגאש עמד בראש ישיבת אליסנה שלושים ושמונה שנה, עד פטירתו.

שמו יצא בכל העולם היהודי, ונהרו לישיבתו תלמידים מספרד ומצפון אפריקה, ובהם רבי מימון הדיין, אביו של הרמב״ם. הרמב״ם החשיבו לרבו, ובניגוד למנהגו הזכיר את דבריו בשמו במשנה תורה: ״הורו רבותי״. בהקדמתו לפירוש המשנה כתב עליו: ״לב האיש ההוא בתלמוד מבעית למי שיסתכל בדבריו ועומק שכלו בעיון״. לפי ספר הקבלה לראב״ד היה עניו מאוד ועובר על מידותיו. רבי יהודה הלוי חיבר שירי תהילה לכבודו.

ר״י מיגאש הוא החכם הספרדי הראשון שחידושיו על מסכתות התלמוד הגיעו לידינו. רק מעט מכתביו נותר: שו״ת ר״י מיגאש, שרוב תשובותיו נכתבו בערבית, וחידושיו למסכת בבא בתרא ולמסכת שבועות. דבריו מובאים בחידושי הרמב״ן, הרשב״א והריטב״א ובשיטה מקובצת.

נפטר בשנת ד׳תתק״א (1141) באליסנה.