רבי יצחק בן שלמה לוריא אשכנזי, המכונה האר״י, האר״י הקדוש או האריז״ל, נולד בירושלים בשנת ה׳רצ״ד (1534). אביו, רבי שלמה, היה בן למשפחת לוריא האשכנזית, ואמו הייתה ספרדייה ממשפחת פראנסיס. אביו נפטר בילדותו, ואמו ירדה עמו למצרים, אל אחיה האמיד מרדכי פראנסיס, שאת בתו נשא לימים לאישה.

במצרים למד מפי רבי בצלאל אשכנזי, בעל ״שיטה מקובצת״, שאת שם משפחתו הוסיף לשמו לאות כבוד, ומפי הרדב״ז. שנתיים לאחר נישואיו החל לעסוק בתורת הקבלה ובספר הזוהר, והתבודד במשך תקופה ארוכה. לפי תעודות מגניזת קהיר התפרנס ממסחר בתבלינים ובתבואה.

בשנת ה׳ש״ל (1570) עלה לצפת עם אשתו ושתי בנותיו. שם פגש לזמן קצר את הרמ״ק, רבי משה קורדובירו, שנפטר זמן קצר אחר כך, ואסף סביבו חבורת תלמידים, ״גורי האר״י״, שבראשם רבי חיים ויטאל, שלו מסר את עיקר תורתו ביחידות.

שיטתו, קבלת האר״י, ובה מושגי הצמצום ושבירת הכלים, השפיעה על עולם הקבלה עד כדי כך שמחלקים את תורת הקבלה לתקופה שלפני האר״י ולתקופה שאחריו, ובכלל זה תורת החסידות. הוא עצמו כתב מעט מאוד, ועיקר תורתו הגיע אלינו בכתבי רבי חיים ויטאל, ובראשם ספר ״עץ חיים״. מכתביו נותרו שלושה זמירות לסעודות השבת בארמית, שבהן רמוז שמו באקרוסטיכון: ״אזמר בשבחין״, ״אסדר לסעודתא״ ו״בני היכלא״.

נפטר בה׳ באב ה׳של״ב (1572), בן 38, במגפה הגדולה שפקדה את הגליל, ונטמן בבית העלמין העתיק בצפת, בסמוך לרמ״ק, לרבי שלמה אלקבץ ולחכמים נוספים.