רבי יצחק (ויטה) בן יעקב לומברוזו נולד בסביבות 1680 למשפחה ממוצא איטלקי שהשתקעה בתוניס, בקהילת הגרנאנה (הליוורנזים). סבו, רבי מאיר לומברוזו, היה רב גדול בתוניס בסוף המאה השבע עשרה. אביו, רבי יעקב, שהכיר בכישרונותיו, דרש עבורו את מיטב המורים: הוא היה תלמידם של רבי אברהם טייב, של רבי צמח צרפתי, שהיה מן המבריקים שבתלמידיו, ושל רבי אברהם הכהן.

בשנת 1718 היה לדיין קהילת הגרנאנה, ובשנת 1738 מונה לרבה הראשי, אב בית הדין וראש הישיבה שלה. איש אמיד, שימש גם גובה המסים של הביי וקאיד – הנציג הרשמי של קהילתו. בשנת 1741, בפטירת רבי אברהם טייב, ירש את מקומו כרבה הראשי של כל קהילת תוניס, ונחשב לרבם של רוב רבני תוניסיה.

עניו וקשוב לפני רבותיו, נדיב לעמיתיו, היה לאחד מגדולי חכמי תוניסיה במאה השמונה עשרה, ונודע כתלמודיסט וכמקובל. שמו משך תלמידים רבים לבית מדרשו, והוא זכה לראותם נעשים בעצמם לתלמידי חכמים גדולים.

הוא נפטר בשנת 1752 ונקבר בבית הקברות היהודי העתיק בתוניס. חיבורו “זרע יצחק”, חידושים על התלמוד בצירוף הספדיו, נדפס בתוניס בשנת 1768.