רבי יצחק אלחנן ספקטור נולד בשנת 1817 ברוס שבפלך הורודנא, בנו של רבי ישראל איסר, רב ומורה צדק בעיר, שהיה רבו הראשון. משנישא בגיל שלוש עשרה, עבר לוולקוביסק אל חותנו וחותנתו, ושם למד אצל רב העיר, רבי בנימין דיסקין, ולתקופה אצל רבי אליהו שיק; שם נקשר לבן רבו, לימים המהרי״ל דיסקין. הוא הוסמך בידי רבי בנימין דיסקין ובידי רבי יצחק אייזיק חבר מטיקטין.

בשנת 1837, עוד לפני גיל עשרים, היה לרבה של זבלין, ואחר כך של ברזה (1839), נסביז׳ (1846) ונובהרדוק (1851–1864), עד שמונה לרבה של קובנה, ושם כיהן עד פטירתו. הוא כונה “רבן של כל בני הגולה” (רשכבה״ג).

כסמכות ההלכתית העליונה בדורו, קיבל שאלות מכל העולם; תשובותיו, שקובצו ב“באר יצחק”, “עין יצחק” ו“נחל יצחק”, הן ספרי יסוד. הוא נודע גם בטוב לבו הגדול ובדאגתו לחלשים, ובמיוחד לעגונות, תחום שבו היה סמכות מוכרת. הוא אף הגן על קהילות ישראל ברוסיה לפני השלטונות. הישיבה של ישיבה יוניברסיטי בניו יורק (RIETS) קרויה על שמו.

הוא נפטר בקובנה בכ״א באדר ה׳תרנ״ו (1896).