הרב יצחק אייזיק הלוי (רבינוביץ) נולד בי״א בתשרי ה׳תר״ח (21 בספטמבר 1847) בעיירה איווניץ שבאזור מינסק, לאליהו הלוי רבינוביץ ולרחל, בתו של רבי מרדכי אליעזר מקובנא, מחבר הספר ״קרני ראם״. אביו נהרג בהיותו ילד, והוא גדל אצל סבו.

החל ללמוד גמרא בגיל חמש וחצי, ובגיל שלוש-עשרה נשלח לישיבת וולוז׳ין, שם למד במשך שנה מפי רבי יוסף דב סולובייצ׳יק, בעל ״בית הלוי״. בגיל שמונה-עשרה נשא את בת דודתו אלקה, ופרנסתו הייתה ממסחר סיטונאי בתה. בגיל עשרים נתמנה לגבאי ישיבת וולוז׳ין, ולימים סייע במינויו של רבי חיים סולובייצ׳יק לראשות הישיבה.

בשנת תרנ״ה (1895) עקר מרוסיה לפרסבורג, ושם החל לכתוב את ספרו ״דורות הראשונים״. בשנת תרס״ב (1902) התיישב בהמבורג. עמד בקשר שוטף עם גדולי דורו, ובהם רבי חיים מבריסק, הרב קוק ורבי חיים עוזר גרודזנסקי. משנת תרס״ו (1906) הציע לרבנים ברחבי אירופה לאחד את הקהילות החרדיות במסגרת עולמית, ובדחיפתו קמה תנועת אגודת ישראל; הוא השתתף בוועידת קטוביץ בשנת 1912.

ספריו ״דורות הראשונים״ היוו תשובה תורנית למחקרי אנשי ״חכמת ישראל״, ובהם זכריה פרנקל, צבי גרץ ואייזיק הירש וייס, והגנו על המסורת. הכרכים יצאו לאור שלא לפי הסדר הכרונולוגי, החל משנת תרנ״ז (1897), וחלקם הודפסו לאחר פטירתו. הראי״ה קוק העריך מאוד את ספריו. כן חיבר את ״בתים לבדים״ על כללי ספיקות.

נפטר בהמבורג בליל שבת, כ׳ באייר ה׳תרע״ד (15 במאי 1914), בעקבות התקף לב. לבקשתו לא נישאו עליו הספדים.