רבי יצחק בלאזר, רבי איצל׳ה פטרבורגר, נולד בא׳ באדר ה׳תקצ״ז (1837) בשניפישוק, ליד וילנה. כישרונותיו התגלו מוקדם: בגיל ארבע עשרה הדפיס אביו קונטרס שכתב בחריפות רבה על מסכת בבא קמא. הוא למד בחברותא עם רבי נפתלי אמסטרדם.

משנישא בגיל חמש עשרה, עבר לקובנה, ושם נכנס לבית מדרשו של רבי ישראל סלנטר, מייסד תנועת המוסר. הוא היה מתלמידי העילית שלו, שבהם טיפל הרב אישית; רבי ישראל כינה אותו “הלמדן” בין שלושת תלמידיו הגדולים. משביקש להתפרנס מיגיע כפיו, למד את מלאכת הצביעה, אך רבו אסר עליו ופקד עליו לכהן ברבנות.

בשנת 1862, בגיל עשרים וחמש, היה לרבה של סנקט פטרבורג, אז בירת רוסיה, שהייתה כמעט ריקה מחיים דתיים ומרכז ההשכלה. שם ביסס את הקהילה וניהל מאבק חזיתי בראשי המשכילים, שתקפו אותו בעיתוניהם. משנת 1880 עד 1891 בערך עמד בראש הכולל בקובנה שייסד רבו, שהיה למבצר המוסר, והיה מן המנהיגים הרוחניים של ישיבות ליטא.

הוא הוציא לאור את “אור ישראל”, קובץ מכתבי רבי ישראל סלנטר ותורותיו בצירוף כתביו שלו, וכן תשובות, “פרי יצחק”. את שנותיו האחרונות עשה בארץ ישראל, ושם נפטר בי״א באב ה׳תרס״ז (1907). הוא טמון בהר הזיתים.