הרב ישועה בסיס נולד בתוניס בשנת ה׳תקל״ג (1773). למד אצל רבי משה סלום, מחבר הספר ״ישמח משה״ על מסכת זבחים, ואצל רבי יצחק טייב, בעל ״ערך השולחן״.

בתחילה כיהן כדיין בבית דינו של הרב יצחק טייב. בשנת ה׳תר״ז (1847), עם פטירת הרב יצחק הכהן טנוג׳י, הרב הראשי וראב״ד תוניס, מונה רבי ישועה בסיס לכהן תחתיו, ובתפקיד זה החזיק עד פטירתו. הרביץ תורה שנים רבות והעמיד תלמידים שהיו מגדולי רבני תוניסיה, ביניהם הרב אברהם הכהן יצחקי והרב אברהם חג׳אג׳. נודע גם בדאגתו לצורכיהם החומריים של התלמידים שלמדו בישיבתו.

נודע בעיונו העמוק ובחריפותו, וכן כבקי גדול בתורת הקבלה וכמחולל נפלאות. סיפורי פלא רבים מסופרים עליו כמי שעמד בפרץ והגן על היהודים. הידוע שבהם מספר כי לפני חג הסוכות קשרו סוחרי ההדסים, שבהם נהגו יהודי תוניס לסכך את סוכותיהם, להפקיע את מחירם, ובעקבות מופת שעשה ציווה השליט להחזיר את המחיר לקדמותו. ברחבי תוניסיה נקרא ״מורנו הרב״ סתם, או ״גאון עוזנו״, ושמו יצא גם מחוץ לה.

חיבוריו: ״אבני צדק״, שני חלקים על שולחן ערוך אורח חיים ויורה דעה, שיצא לאור בתוניס מכתב ידו על ידי הרב משה שתרוג. תשובות ופסקים נוספים שלו נדפסו בספרים שונים, ביניהם ״מעשה בית דין״ ו״גנזי שלום״.

נפטר בגיל 87, בט׳ בטבת ה׳תר״ך (4 בינואר 1860). רבני דורו אמרו עליו ״נפטר בכתר פז״, שכן נפטר בשנת ״כתר״ (תר״ך) בגיל ״פז״ (87). מרוב הערצה צם העם יומיים ברציפות: ביום פטירתו, ולמחרת בצום עשרה בטבת.