רבי ישעיה הלוי הורוויץ, השל״ה הקדוש, נולד בפראג בסביבות 1555–1558, בנו של רבי אברהם הלוי הורוויץ, תלמיד הרמ״א ובעל “חסד לאברהם”, ממשפחת רבנים מפורסמת. הוא למד בלובלין אצל המהר״ם מלובלין ורבי שלמה ליבוש׳ס, וכן אצל רבי יהושע פלק. הוא נשא את חיה, בתו של אברהם מול מווינה, והיה נדבן עשיר שתמך בלומדי התורה, במיוחד בירושלים. בשנת 1590 השתתף בלובלין בוועד ארבע הארצות.

הוא כיהן כאב בית דין בקהילות רבות בפולין ובגרמניה, ובהן פרנקפורט ופראג, עד שעלה לארץ ישראל בשנת 1621. חיבורו הגדול, שני לוחות הברית (של״ה), מאחד הלכה, מוסר וקבלה למדריך שלם לחיים יהודיים. להשפעתו העצומה על חסידות קהילות אירופה ועל תנועת החסידות. ממנו גם הסידור “שער השמים” ותפילת ההורים על ילדיהם הנודעת, הנאמרת בערב ראש חודש סיוון.

בירושלים, שבה עמד בראש העדה האשכנזית, נאסר בידי המושל העות׳מאני ושוחרר תמורת כופר. לאחר מכן השתקע בצפת ואחר כך בטבריה, ושם הוא טמון סמוך לרמב״ם. תאריך פטירתו לפי המסורת הוא י״א בניסן ה׳ש״צ (1630), אף שיש חוקרים המקדימים אותו.