רבי יהודה נשיאה, המכונה גם רבי יהודה השני, היה בנו ותלמידו של רבן גמליאל ברבי ונכדו של רבי יהודה הנשיא, חותם המשנה. הכינוי הארמי "נשיאה", שפירושו "הנשיא", בא להבדילו מסבו, שעמו הוא מתחלף לא אחת. למד תורה מאביו ומרבי חייא, ונמנה עם הדור הראשון לאמוראי ארץ ישראל.

כיהן כנשיא הסנהדרין במאה השלישית, אחרי אביו. נודע בקרבתו לרבי אושעיא רבה, ועל פי התלמוד שלח לו משלוח מנות בפורים. רבי שמלאי היה שמשו, ריש לקיש מסר הלכות רבות משמו, וגם רבי יהושע בן לוי למד ממנו. יחסיו עם רבי יוחנן היו טובים, וריש לקיש לא נמנע מלהוכיחו ולעודדו שלא ליטול לעצמו.

בית דינו נודע כ"בי דינא דשרו משחא", בית הדין שהתיר את שמן הגויים, מאחר שזו גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה. כמו כן תיקן תקנה בדיני גט על תנאי. כשביקש ממנו רבי שמלאי להתיר גם את פת הגויים, סירב, כדי שלא יכנו את בית דינו "בי דינא שריא".

התלמוד מתארו כאיש ענוותן ופשוט. פעם גזר תענית בשל עצירת גשמים ולא ירד גשם; הוא השפיל עצמו והשווה את דורו לדורו של שמואל הרמתי, ואז ירדו גשמים. משמו נמסר: "אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן". אחריו ירש את הנשיאות בנו, רבן גמליאל הרביעי.

בתלמוד הירושלמי מסופר כי ארונו הונח בבית כנסת בציפורי. מקום קבורתו אינו ידוע בוודאות: מסורת עממית מסוף המאה ה־14 מזהה את קברו ביבנית שבהר כנען, ומסורת מן המאה ה־15 מזהה אותו בציפורי.