רבי משה יהושע יהודה לייב דיסקין, המהרי״ל דיסקין, נולד בהורודנא בי׳ בכסלו ה׳תקע״ט (1818), בנו של רבי בנימין דיסקין, רבה של וולקוביסק ואחר כך של לומז׳ה. סבו, רבי יהודה לייב חסיד, עלה לארץ ישראל עם תלמידי הגאון מווילנה והשתקע בצפת. בצעירותו נקשר לרבי יצחק אלחנן ספקטור, תלמיד אביו, בידידות שנמשכה כל ימי חייהם.

משנסמך בגיל שמונה עשרה, ירש בגיל עשרים וחמש את מקום אביו כרבה של לומז׳ה. משנת 1844 עד 1877 כיהן כרבן של קהילות גדולות באימפריה הרוסית: מזריטש, קובנה, לומז׳ה, מינסק, שקלוב ובריסק – ומכאן כינויו “הרב מבריסק”. הוא היה מגדולי הגאונים בתלמוד בדורו.

בשנת 1877 עלה לירושלים, ושם היה לאחד ממנהיגי העדה האשכנזית ולאחת הדמויות של הזרם הקנאי ביותר ביישוב הישן. בשנת 1881 ייסד את בית היתומים הנקרא על שמו, “בית היתומים דיסקין”, כדי לאסוף ילדים יתומים ולשמור עליהם מפני המיסיון. המוסד קיים עד היום. אשתו, “הרבנית מבריסק”, מצאצאי ה“נודע ביהודה”, הייתה בעצמה דמות בעלת סמכות רבה.

תשובותיו וחידושיו נדפסו בשם “שאלות ותשובות מהרי״ל דיסקין”. הוא נפטר במוצאי שבת, ליל כ״ט בטבת ה׳תרנ״ח (1898), וטמון בהר הזיתים.