רבי יחזקאל הלוי לנדא, המכונה “הנודע ביהודה” על שם חיבורו, נולד בי״ח בחשוון ה׳תע״ד (1713) באפטא שבפולין, למשפחה שייחוסה עד רש״י. אביו, רבי יהודה לנדא, היה ראש קהילת אפטא וחבר ועד ארבע הארצות. בילדותו למד תלמוד עם אביו, ועד גיל אחת עשרה אצל רבי יצחק אייזיק סגל מלודמיר; בהגיעו למצוות יצא ללמוד בקלויז של ברודי, ושם העמיק גם במקרא, בקבלה ובפילוסופיה.

בשנת 1734 היה לדיין בברודי, ובשנת 1745 לרבה של יאמפולי, ומשם ניסה לתווך במחלוקת בין רבי יעקב עמדין לרבי יהונתן אייבשיץ. בשנת 1754 מונה לרבה של פראג, ושם כיהן קרוב לארבעים שנה.

תשובותיו, “נודע ביהודה”, הן מן המפורסמות בספרות הרבנית: שאלות נשלחו אליו מכל אירופה, ותשובותיו מחייבות עד היום. הוא כתב גם “ציון לנפש חיה” (צל״ח), חידושים על התלמוד, ו“דגול מרבבה” על השולחן ערוך. כמנהיג קהילת פראג בתקופת תמורות, ידע להגן על המסורת בעודו מתנהל מול השלטונות הקיסריים.

הוא נפטר בי״ז באייר ה׳תקנ״ג (1793) וטמון בבית הקברות היהודי העתיק בפראג.