הרב יעקב יוסף הכהן, הידוע כרבי יעקב יוסף מפולנאה או "בעל התולדות", שנת לידתו ומקומה אינם ידועים. אביו, רבי צבי הכהן, היה נצר לרבי שמשון מאוסטרופולי ולרבי יום טוב ליפמן הלר, בעל תוספות יום טוב.

תחילה שימש כרב ואב בית דין בשרהורוד שבפודוליה. הוא הרבה בסיגופים, התבודד ללימוד והתפלל במניין קטן משלו, ובשל כך עורר את מורת רוחם של בעלי הבתים, שגירשוהו ממשרתו ביום שישי אחר הצהריים. בהשפעת רבי יהודה לייב, המוכיח מפולנאה, התקרב לבעל שם טוב והיה לאחד מתלמידיו הראשונים והנאמנים ביותר.

בין השנים 1748 ל-1752 שימש כאב בית דין בראשקוב, אחר כך בנמירוב, ומשנת 1770, לאחר פטירת המוכיח, כרב ואב בית דין בפולנאה, הקהילה היהודית השנייה בגודלה בפודוליה. לאחר פטירת הבעש"ט בשנת 1760 עמד יחד עם המגיד ממזריטש בראש התנועה, כשהוא משמש כאידאולוג שלה ומפיץ רעיונותיה, ופיתח את רעיון הצדיק והעדה.

חיבוריו: "תולדות יעקב יוסף" (1780), ספר החסידות הראשון שנדפס, ובו דברים רבים בשם רבו הבעש"ט, והוא מקור מרכזי לתורתו; "בן פורת יוסף" (1781); "צפנת פענח" על ספר שמות (1782); ו"כתונת פסים" על ויקרא ובמדבר, שיצא לאור בשנת 1866 מכתב יד.

נפטר בכ"ד בתשרי תקמ"ב (1781), מיד לאחר שמחת תורה, וקברו נחצב ליד קבר רבי יהודה לייב, המוכיח מפולנאה.