רבי יעקב ישראל בן צבי, היעב״ץ, נולד באלטונה בט״ו בסיוון ה׳תנ״ח (1698), בנו של החכם צבי, ונקרא על שם סבו, רבי יעקב זק; הוא היה גם מצאצאי רבי אליהו בעל שם מחלם. בשנת 1716 נשא את רחל, בתו של רבו רבי מרדכי הכהן כץ, בנו של רבי נפתלי כץ, וחי בברסלאו.

בשנת 1728 נקרא לרבנות עמדן, ומכאן השם שבו הוא נודע; מתוך תקיפות אופיו ורצונו בעצמאות התפטר כעבור ארבע שנים, ועבר לאלטונה הסמוכה להמבורג, ושם סירב לכל משרה רשמית והקים בית דפוס משלו.

הוא ידוע בעיקר בזכות סידורו, “בית יעקב” (סידור היעב״ץ), העשיר בהלכות ובפירושים ונמצא בשימוש רב עד היום. בסך הכל כתב שלושים ואחד חיבורים, ושבעה מהם יצאו לאחר מותו: תשובות (“שאילת יעב״ץ”), “לחם שמים” על המשנה, “מור וקציעה” על השולחן ערוך, ואוטוביוגרפיה, “מגילת ספר”. כלוחם עיקש בחסידיו הנסתרים של שבתי צבי, ניהל מחלוקת ארוכה נגד רבי יהונתן אייבשיץ בעניין קמיעותיו. בנו, רבי משולם שלמה, היה רבו של בית הכנסת “המברו” בלונדון.

הוא נפטר באלטונה בל׳ בניסן ה׳תקל״ו (1776) וטמון בבית הקברות היהודי של העיר.