הרב יעקב דוד וילובסקי, המכונה הרידב״ז, נולד בעיר קוברין שבפלך גרודנו בל׳ בשבט ה׳תר״ה (7 בפברואר 1845), לרב זאב וילובסקי ולאשתו הנדיל. עוד בצעירותו נודע כעילוי.

בגיל עשרים ושלוש נבחר לרב באיזבלין. לאחר מכן שימש כדרשן בווילנה, ואחר כך כרב בבוברויסק, בפולוצק (תרמ״ג, 1883) ובווילקומיר (תרמ״ז, 1887), שם נאלץ לפרוש מהרבנות משום שלא עמד בדרישת השפה שהחוק הטיל אז על הרבנים. בשנת תר״נ (1890) נעשה רבה של סלוצק, ובשנת תרנ״ו (1896) ייסד בה ישיבה נודעת והפקיד את ניהולה בידי רבי איסר זלמן מלצר.

עיקר מפעלו הוא פירושו על התלמוד הירושלמי. שלושים שנה הגה בירושלמי, בעזרת עותק שהגר״א הגיה בו, ושבע־עשרה שנה עמל על פירושיו: ״חידושי רידב״ז״, פירוש קצר בסגנון רש״י, ו״תוספות רי״ד״, פירוש ארוך בסגנון התוספות, שיצאו לאור בשנים תרנ״ט–תרס״ב (1899–1902). בשנת תר״ס נסע לארצות הברית לגייס חותמים להדפסה, ולאחר מכן הקדיש את סדר נזיקין לתומכיו באמריקה. עוד חיבר את ״מגדל דוד״ (תרל״ד), ״חנה דוד״ על מסכת חלה, שו״ת הרידב״ז (תרמ״א), ״נימוקי רידב״ז״ על התורה ו״בית רידב״ז״ על ״פאת השלחן״ לרבי ישראל משקלוב.

בשנת תרס״ג נבחר לרב הקהילות הרוסיות בשיקגו, אך משנתקל בהתנגדות לתיקוני הכשרות שביקש לערוך, ויתר על המשרה כעבור עשרה חודשים. בשנת תרס״ה (1905) עלה לארץ ישראל, התיישב בצפת וייסד בה את ישיבת ״תורת ארץ ישראל״, שבה למדו כמאה תלמידים. התנגד להיתר המכירה בשנת השמיטה ונחלק בכך על הרב קוק, ועם זאת שררה ביניהם ידידות עמוקה.

נפטר בצפת בראש השנה, א׳ בתשרי ה׳תרע״ד (2 באוקטובר 1913), ונקבר בבית הקברות העתיק בצפת, סמוך לקברו של רבי לייב בעל הייסורים.