רבי יעקב בן אשר, המכונה ״בעל הטורים״, ״הטור״ או ״הריב״ה״, נולד בגרמניה בסביבות ה׳כ״ט (1269), ככל הנראה בקלן. היה בנו השלישי של רבנו אשר בן יחיאל, הרא״ש, ולמד תורה מפי אביו. שני אחיו הגדולים ממנו, רבי יחיאל ורבי שלמה החסיד, מתו בגיל צעיר.

בראשית המאה ה־14 עבר עם אביו לספרד, שם כיהן הרא״ש ברבנות טולדו. למרות גדולתו בתורה סירב רבי יעקב לשמש ברבנות וחי חיי דוחק, כפי שהוא מעיד על עצמו בטור אורח חיים (סימן רמב): ״כמוני היום שיש לי מעט משלי ואינו מספיק לי וצריך אני לאחרים״. אחיו רבי יהודה הוא שכיהן ברבנות טוליטולה לאחר פטירת אביהם.

חיבורו העיקרי, ״ארבעה טורים״, שיצא לאור בסביבות ה׳ק׳ (1340), חולק לארבעה חלקים: אורח חיים (ענייני היומיום, תפילה, שבת ומועדים), יורה דעה (איסור והיתר, שחיטה, תלמוד תורה), אבן העזר (אישות וגירושין) וחושן משפט (דיני ממונות, דיינים ועדות). בשולחן ערוך של רבי יוסף קארו, שנכתב כמאתיים שנה מאוחר יותר, תוקן לשונו וקוצר.

כמו כן חיבר פירוש על התורה; הערותיו על גימטריות ועל המסורה וקישורן לדברי חז״ל נדפסות במקראות גדולות וברוב הדפוסים של החומש תחת הכותרת ״בעל הטורים״. עוד חיבר קיצור של פסקי אביו, ״קיצור פסקי הרא״ש״.

נפטר בי״ב בתמוז, לא לפני ה׳ק״ג (1343) ולא אחרי ה׳ק״ח (1348), ונקבר בטולדו; במאה ה־15 העתיק נוסע אלמוני את הכיתוב שעל מצבתו. לפי מסורת, שהביא בין השאר החיד״א בספרו ״שם הגדולים״, נפטר ונקבר באי כיוס בדרכו לארץ ישראל.