רבי יעקב אביחצירא, המכונה “אביר יעקב”, נולד בשנת 1806 בתאפילאלת שבמרוקו, בנו של רבי מסעוד, דור תשיעי לרבי שמואל אלבאז, ממשפחה שלימים נקראה אביחצירא. הוא למד תחילה מקרא וטעמיו אצל אביו, ואחר כך משנה ותלמוד. לפי מסורת המשפחה, כבר בגיל שש עשרה היה מלא בכל חלקי התורה; משנסמך בידי רבי ישועה דנינו, היה למנהיג קהילת תאפילאלת, ועמד בראשה עשרות שנים כרב וכדרשן.

כבר בשנות השלושים לחייו נמנה עם גדולי הרבנים והפוסקים בדורו, וגדולי חכמי מרוקו הפנו אליו את שאלותיהם. מקובל, פוסק, מחבר ופייטן, היה המנהיג הרוחני של יהודי דרום מרוקו. הוא כתב חיבורים רבים בפרשנות, בקבלה ובהלכה, ובהם “פיתוחי חותם”, והמסורת מספרת על ניסים רבים שנעשו בתפילתו; מסופר שזכה לגילוי אליהו. הוא אבי משפחת אביחצירא המפוארת וסבו של הבבא סאלי.

בשנת 1879 יצא לארץ ישראל דרך אלג׳יריה, תוניסיה ולוב, אך חלה בדרך ונפטר בדמנהור שבמצרים, בכ׳ בטבת ה׳תר״ם (1880). קברו שם היה למקום עלייה לרגל ליהודי מצרים, מרוקו וישראל.