רבי צבי בן רבי ישראל נולד בשנת ה'תפ"ה בערך (1725). בנו של הבעל שם טוב, מייסד תנועת החסידות, היה תלמידם של אביו ושל דודו, רבי אברהם גרשון מקיטוב.

לפי מסורת חב"דית מאוחרת, לאחר פטירת הבעל שם טוב בשנת ה'תק"ך (1760) הנהיג את תלמידי אביו שנה אחת. ביום השני של חג השבועות, למחרת יום השנה הראשון לפטירת אביו, ישב בראש השולחן לבוש בבגדי אביו והודיע כי אביו נגלה אליו וציווה עליו להעביר את ההנהגה לרבי דב בער, המגיד ממזריטש. אז ויתר על תפקידו בפני כל החבורה הקדושה ומסר למגיד את בגדו העליון.

נישא למלכה, ממנה נולדו לו ילדיו. לאחר פטירתה נישא לביילא, בתו של רבי שמואל חסיד מפינסק, עבר לגור בפינסק על יד חותנו ופתח שם בית כנסת.

נפטר בז' בטבת ה'תק"ם (16 בדצמבר 1779) ונקבר בפינסק.

מצאצאיו כמה אדמו"רים: בנו רבי דב בער כיהן כאדמו"ר באולינוב, בנו רבי ישראל, המכונה "השותק", כיהן כאדמו"ר בפבלוץ', ועל צאצאי בנו רבי אהרן מטיטיוב נמנים חלק מאדמו"רי צ'רנוביל.