הרב צבי הירש קלישר נולד בשנת תקנ״ה (1795) בעיירה ליסה (לשנו) שבחבל פוזנה, שעבר לשלטון פרוסיה, לרב שלמה קלישר ולרחל. למד תורה מפי רבי יעקב מליסא, בעל ״חוות דעת״, ואחר כך נסע לפוזנה והיה לתלמידו המובהק של רבי עקיבא איגר. מלבד גדולתו בתורה רכש השכלה רחבה בספרות הפילוסופיה ובקבלה.

לאחר נישואיו השתקע בטורון (תורן), ושם חי עד סוף ימיו. כארבעים שנה שימש בה רב ודיין ללא שכר, ומשפחתו התפרנסה מחנות קטנה שניהלה אשתו. כרבו, נאבק גם הוא ברפורמים הראשונים.

הוא נמנה עם מבשרי הציונות. כבר בשנת 1836 פנה במכתב למאיר אנשל רוטשילד, ובו ביטא לראשונה את השקפתו על גאולת ישראל בדרך הטבע, בלא המתנה להתערבות ניסית. ב־1860 כינס בטורון ועידה למען יישוב ארץ ישראל, שבעקבותיה הוקמה בפרנקפורט ״חברה ליישוב ארץ ישראל״. בספרו ״דרישת ציון״ (1862) טען כי ההתיישבות בארץ וקיום המצוות התלויות בה יהיו השלב הראשון בגאולה. הוא השפיע על חברת ״כל ישראל חברים״ לתמוך בפיתוח החקלאות בארץ ישראל ולייסד את בית הספר החקלאי מקוה ישראל.

גדול בתלמוד, חיבר את ״מאזניים למשפט״ על חושן משפט, ״אמונה ישרה״ בענייני אמונה ופילוסופיה, הגהות ״צבי לצדיק״ על השולחן ערוך, פירוש על התורה ופירוש על הגדה של פסח.

כל ימיו שאף לעלות בעצמו לארץ ישראל, אך הדבר לא עלה בידו. נפטר בטורון בה׳ בחשוון תרל״ה (16 באוקטובר 1874) ונקבר שם בכבוד גדול; בשנת 1974 הרסה עיריית טורון את בית העלמין היהודי. הקיבוץ טירת צבי קרוי על שמו.