רבי שמחה בונים בונהרט מפשיסחא נולד בסביבות 1765 בוודזיסלאב שבפולין, בנו של הדרשן רבי צבי הירש, בעל הדרשות “ארץ צבי”; אמו, שרה, הייתה מצאצאי הב״ח. הוא למד בישיבות רבי מרדכי בנט בניקלשבורג ורבי ירמיהו ממטרסדורף.

דרכו הייתה יוצאת דופן: בתיווכו של המגיד מקוז׳ניץ נכנס לשירות העשיר בער ברגסון ואשתו תמר׳ל, כמנהל חשבונות ואחראי על סחר העצים; לאחר מכן למד רוקחות, שפות אירופיות ומדעים, ופתח בית מרקחת בפשיסחא. לאחר נישואיו לרבקה התקרב לחסידות, ביקר אצל רבי משה לייב מסאסוב ואצל המגיד מקוז׳ניץ, והיה לתלמידם של החוזה מלובלין ו“היהודי הקדוש” מפשיסחא, שאת מקומו ירש בשנת 1813.

הוא פיתח את אסכולת פשיסחא, שתבעה אמת פנימית מוחלטת, לימוד מעמיק ודחיית כל שגרה בעבודת ה׳. תלמידיו, ובהם רבי מנחם מנדל מקוצק ורבי יצחק מווארקי, ייסדו שושלות גדולות. הוא מפורסם במשליו, כמו המעשה ברבי אייזיק שנסע עד פראג כדי לגלות שהאוצר טמון מתחת לתנור שבביתו. תורותיו קובצו ב“קול שמחה”.

הוא נפטר בי״ב באלול ה׳תקפ״ז (1827) וטמון בפשיסחא.