ביוגרפיה
רבי שניאור זלמן מלאדי, האדמו״ר הזקן או בעל התניא, נולד בליוזנה שבבלארוס בסביבות 1745 (בי״ח באלול ה׳תק״ה לפי מסורת חב״ד), בנם של ברוך ורבקה; מצד אביו היה מצאצאי המהר״ל מפראג. עילוי בתורה, היה מן הצעירים שבתלמידי המגיד ממזריטש, שהטיל עליו לחבר שולחן ערוך חדש. בתחילה כיהן כמגיד בקהילת ליוזנה, ואחר כך עבר ללאדי.
משנת 1777 עד 1802 הנהיג את החסידות ברוסיה הלבנה, תחילה לצד רבי יששכר בער מליובאוויטש ורבי ישראל מפולוצק, ואחר כך לבדו. הוא ייסד את חסידות חב״ד, ששמה (חכמה, בינה, דעת) מבטא את רעיונה המרכזי: עבודת ה׳ בשכל כמו בלב. חיבורו העיקרי, התניא (1797), הוא ספר היסוד של חסידות חב״ד. הוא כתב גם את “שולחן ערוך הרב” ואת הסידור “תורה אור”, בנוסח האר״י.
משהולשן לשלטונות הרוסיים, נאסר בסנקט פטרבורג ושוחרר בי״ט בכסלו 1798, יום הנחגג מאז כ“ראש השנה לחסידות”. בעת שברח מפני פלישת נפוליאון, נפטר בכ״ד בטבת ה׳תקע״ג (1812), והוא טמון בהאדיאץ׳.
ספרים וחיבורים


אנשי קשר ומידע מעשי
VAAD - Organisation des Communautés Juives d'Ukraine
⚠️ שימו לב: אוקראינה במלחמה מאז 2022. יש לבדוק את אזהרות המסע הרשמיות של משרד החוץ לפני כל נסיעה.
