רבי שמעון לביא, הנקרא גם שמעון אבן לביא, נולד בספרד בשנת ה'רמ"ו (1486). בילדותו גורש עם משפחתו בגירוש ספרד והגיע לעיר פאס שבמרוקו, ושם גדל ולמד תורה וקבלה.

בשנת ה'ש"ט (1549) יצא לעלות לארץ ישראל, אך בדרך נחטף בידי שודדים שדרשו כופר. לאחר שנפדה הגיע לטריפולי שבלוב, ובראותו את מצבה הרוחני הירוד של הקהילה החליט להישאר בה ולהתמנות לרבה. הוא הנחיל את המנהג הספרדי ליהדות טריפולי והתקין תקנות שהשתלבו במסורת יהדות לוב. במשך יותר משלושה עשורים שימש מנהיגה הרוחני ודיין העיר, וייסד בה מוסדות תורה; יהודי לוב רואים בו את גדול חכמיהם.

חיבורו החשוב ביותר הוא "כתם פז", פירוש על ספר הזוהר לבראשית ולשמות, שאחת ממטרותיו הייתה להפריך את הטענה כי המקובלים חוטאים בהגשמת האלוהות. הספר נדפס לראשונה בליוורנו בשנת ה'תקנ"ה (1795). עוד סידר תיקון ליל שבועות כמנהג טריפולי וחיבר שירים.

המפורסם בשיריו הוא הפיוט "בר יוחאי" לכבודו של רבי שמעון בר יוחאי, ובו הותיר את חותמו: בכל בית, למעט הראשון והאחרון, מופיעה לאחר המילים "בר יוחאי" אחת מאותיות שמו. הפיוט מושר בציון הרשב"י כל ימות השנה ובפרט בל"ג בעומר; יהודי תימן שילבוהו בקבלת שבת, יהודי מרוקו שרים אותו לפני הקידוש, ויהודי תוניסיה ולוב בכל שבת, חג ושמחה משפחתית.

נפטר בטריפולי בט"ו באב ה'שמ"ה (10 באוגוסט 1585), כבן מאה שנה, ונקבר בה.