רבי נתן דוד רבינוביץ, האדמו"ר מפארציווא (פרצ'ב שבפולין), נולד בשנת ה'תרכ"ו (1866). היה בנם הבכור של רבי יצחק יעקב רבינוביץ, מייסד חסידות ביאלא, ושל רחל לביאה, בתו של הרב יהושע מאוסטרובה. נקרא על שם סבו, רבי נתן דוד משידלובצא, והיה דור חמישי, בן אחר בן, ליהודי הקדוש מפשיסחא.

בהוראת אביו למד את מלאכת המילה, ובמשך חייו מל אלפי תינוקות. עוד בחיי אביו כיהן כאדמו"ר, תחילה בפארצ'ב ואחר כך בשדליץ. עם פטירת אביו בכ"ג באדר ה'תרס"ה (1905) דבקו בו אלפים מחסידי ביאלא.

דברי תורתו על פרשות השבוע, שנשארו זמן רב בכתב ידו, הודפסו על ידי נכדיו בספר 'ואלה הדברים שנאמרו לדוד'. בדרשותיו הציג את הצדיק כמרכז האומה וכרועה ישראל בגלות, והתנגד בחריפות לציונות בדורו. עם זאת אהב מאוד את ארץ ישראל, ולפני מותו ציווה לקנות מכספו חלקת קרקע בחברון ולבנות עליה בית מדרש.

מאשתו הראשונה, לאה רייזל, בתו של רבי יחיאל יעקב מקוזניץ, נולד לו בין היתר רבי משה יחיאל אלימלך מלברטוב, ממלא מקומו; ומאשתו השנייה, יוטה, נולד לו בין היתר רבי ברוך יהושע ירחמיאל רבינוביץ, לימים האדמו"ר ממונקאטש.

רבי נתן דוד נפטר בז' בשבט ה'תר"ץ (5 בפברואר 1930), ביום ההילולא של רבי דוד מלעלוב, ונקבר בשדליץ. בה' באלול ה'תשל"ז העלה בנו, רבי ברוך יהושע ירחמיאל, את ארונו לארץ ישראל, והוא טמון בבית הקברות סגולה בפתח תקווה.