רבי משה שיק, המהר״ם שיק, נולד בכ״א באדר א׳ ה׳תקס״ז (1807) בבירקנהיין שבהונגריה (כיום בסלובקיה), בנו של רבי יוסף שיק, ממשפחה מצאצאי רבי חנוך העניך שיק משקלוב. בילדותו היה כבד תפיסה, ומתקשה אפילו ללמוד דף גמרא אחד; רק ביגיעה ובשקידה התקדם עד שהצטיין.

בגיל אחת עשרה נשלח ללמוד אצל דודו, רבי יצחק פרנקל, אב בית הדין של רגנסדורף, ואחר כך הצטרף לישיבת החתם סופר בפרשבורג, והיה מתלמידיו העיקריים. רבו כינה אותו “קמטר של ספרים”, ומסופר שפעם, כשנרדם וראשו על כתפו, מנע החתם סופר להעירו: “זהו ספר תורה חי”.

בשנת 1838, בהמלצת רבו, היה לרבה של יערגען (סנטג׳ורג׳), ליד פרשבורג, ושם פתח ישיבה ולימד קרוב לשלושים שנה. בשנת 1861 נקרא לחוסט, עם ישיבתו שמנתה כשמונה מאות תלמידים, הגדולה בהונגריה. הוא איחד בתוכו את כל המעלות: למדנות עצומה, חכמה מעשית, יושר וענווה. כגדול פוסקי הונגריה בזמנו, היה ממנהיגי האורתודוקסיה בעת הפילוג עם הנאולוגים.

תשובותיו, שו״ת מהר״ם שיק, משיבות על שאלות שהגיעו מכל הקהילות, והן מצוטטות רבות עד היום. הוא נפטר בא׳ בשבט ה׳תרל״ט (1879).