רבי משה קורדובירו, הרמ״ק, נולד בשנת 1522, בנו של רבי יעקב; מקום הולדתו אינו ידוע, אך שמו מעיד על משפחה שמוצאה מקורדובה שבספרד. הוא גדל וחי בצפת, ושם למד תלמוד והלכה אצל רבי יוסף קארו ונסמך לדיינות בידי רבי יעקב בירב. הוא נשא את אחותו של רבי שלמה אלקבץ, מחבר “לכה דודי”, ובגיל עשרים החל ללמוד קבלה אצל גיסו.

שנים אחדות לאחר מכן היה לראש ישיבה בצפת. בין תלמידיו היו רבי חיים ויטאל, לימים עורך כתבי האר״י, ורבי אליהו די וידאש, בעל “ראשית חכמה”. הוא היה מגדולי המקובלים בצפת.

חיבורו הגדול, “פרדס רמונים”, הוא הסינתזה השיטתית הגדולה הראשונה של הקבלה: הוא מציג בקצרה את שיטות הראשונים בנושאים רבים, דן בהן ומכריע ביניהן, ומארגן את כל מסורת הזוהר. הוא כתב גם “אור יקר”, פירוש רחב על הזוהר והתיקונים, ו“תומר דבורה”, ספר מוסר קטן על ההידמות למידות הבורא, הנלמד רבות עד היום. כתביו השפיעו על תורת האר״י, שהגיע לצפת זמן קצר לפני פטירתו וראה בו את רבו.

הוא נפטר בכ״ג בתמוז ה׳ש״ל (1570) וטמון בבית העלמין העתיק בצפת.