רבי משה פיינשטיין, המכונה רב משה, נולד בז׳ באדר ה׳תרנ״ה (1895), יום הולדתו ופטירתו של משה רבנו, שעל שמו נקרא, באוזדא שבבלארוס. אביו, רבי דוד, רב הקהילה החסידית בעיר, היה מצאצאי הגאון מווילנה; אמו, פייא גיטל, הייתה מצאצאי השל״ה. מסופר שבגיל עשר כבר שלט במסכתות בבא קמא, בבא מציעא ובבא בתרא. עוד לפני בר המצווה נשלח לישיבת “עץ חיים” בסלוצק, אצל רבי איסר זלמן מלצר, ואחר כך הלך אחר רבי פסח פרושקין, שאותו ראה כרבו העיקרי, לשקלוב.

הוא כיהן כרבה של ליובאן שש עשרה שנה, תחת לחץ הולך וגובר של השלטון הסובייטי. בשנת 1936 היגר לניו יורק, ושם עמד בראש ישיבת “מתיבתא תפארת ירושלים” חמישים שנה. כנשיא אגודת הרבנים ומועצת גדולי התורה של אגודת ישראל באמריקה, היה לסמכות ההלכתית הגדולה באמריקה ולאחד מגדולי הפוסקים בדורו בכל העולם.

תשובותיו, “אגרות משה”, בכרכים רבים, עוסקות בתעוזה ובבהירות בשאלות החדשות שהעלו החיים המודרניים, הרפואה והטכנולוגיה; שיעוריו על התלמוד קובצו ב“דברות משה”. הוא נודע גם בנועם הליכותיו ובענוותנותו.

הוא נפטר בי״ג באדר ב׳ ה׳תשמ״ו (1986) וטמון בירושלים, בבית העלמין הר המנוחות.