רבי משה בידרמן, האדמו״ר השני בשושלת חסידות לעלוב, נולד בשנת ה׳תקל״ז (1776) בעיירה ללוב שבפולין, בעוני רב. אביו, רבי דוד מלעלוב, מייסד השושלת, היה מגדולי תלמידיו של החוזה מלובלין; אמו הייתה מרת חנה.

מנעוריו קנה תורה וחסידות מאביו ומן החוזה מלובלין. לאחר פטירת אשתו הראשונה נשא בזיווג שני את רבקה רחל, בתו של ״היהודי הקדוש״ רבי יעקב יצחק מפשיסחה. לאחר פטירת אביו וחותנו נעשה, יחד עם חברו רבי ישראל יצחק מווארקה, לתלמידו של רבי שמחה בונים מפשיסחה. כאביו, נודע באהבת ישראל עזה.

המקורות חלוקים בשאלת הנהגתו: לפי מקור אחד מילא את מקום אביו כאדמו״ר מלעלוב כבר בשנת ה׳תקע״ד (1814); לפי מקור אחר היה צדיק נסתר שסירב זמן רב לקבל עליו הנהגה, ורק בשנת 1847 הסכים לכהן כרבי בפשדבורז׳. מכל מקום כיהן כרב בפשדבורז׳ עד צאתו לארץ ישראל, אליה נכסף כל ימיו. מתלמידיו היה רבי שלמה מראדומסק, בעל ״תפארת שלמה״, שליווה אותו במסעו בין העיירות לאסוף כספים לקראת עלייתו.

הוא עלה לארץ יחד עם חלק גדול ממשפחתו. ספינתו הגיעה לעכו, והוא ביקר בצפת ובטבריה; בצפת הציע לו הרב שמואל הלר את רבנות העיר, אך הוא סירב ונסע לירושלים כדי להתפלל בכותל המערבי לקירוב הגאולה. מיד בהגיעו חלה, וכשביקש מבניו לשאתו על מיטתו אל הכותל, נרגמו באבנים ולא יכלו להגיע.

הוא נפטר בי״ג בטבת ה׳תרי״א (18 בדצמבר 1850), כחודשיים וחצי לאחר שהגיע לארץ, ונקבר בהר הזיתים ליד קבר זכריה. בנו רבי אלעזר מנדל מילא את מקומו בירושלים.