רבי משה איסרליש, הידוע בכינויו הרמ"א, נולד בקרקוב, ברובע קז'ימייז', באדר א' ה'ר"צ (22 בפברואר 1530) לפי התאריך המקובל. אביו, רבי ישראל איסרל, היה עשיר גדול ומראשי הקהילה, ואמו מלכה הייתה בת-דודתו של מהר"ם מפדואה.

למד בלובלין אצל רבי שלום שכנא, היה לתלמידו המובהק ונעשה לחתנו, ולאחר מכן שב לקרקוב עיר הולדתו. בשנת ה'שי"ב (1552) הקים בה ישיבה גדולה שמשכה מאות תלמידים מכל רחבי אירופה; עמד בראשה כעשרים שנה, ובהיותו עשיר תמך ביד רחבה בתלמידיו. כיהן כדיין בבית הדין של קרקוב ונתמנה לרב העיר, ובענוותנותו חתם את שמו אחרון לאחר הדיינים. נשא ונתן בענייני הוראה עם מהר"ם מפדובה, עם המהרש"ל ועם רבי יוסף קארו. בין תלמידיו: רבי יהושע פלק בעל הסמ"ע, רבי מרדכי יפה בעל "הלבושים" ורבי דוד גנז בעל "צמח דוד".

בעת שחיבר את "דרכי משה" על ספר ארבעה טורים, נודע לו שרבי יוסף קארו הקדימו ב"בית יוסף", ואחר כך גם ב"שולחן ערוך". לפיכך פרסם את הגהותיו על השולחן ערוך, הנקראות "המפה", המציינות את פסיקותיהם ומנהגיהם של קהילות אשכנז במקום שהם חולקים. פסקיו התקבלו להלכה ולמעשה לדורות בכל מדינות אשכנז ופולין.

חיבוריו: "דרכי משה", "המפה", "תורת חטאת" בדיני איסור והיתר, "תורת העולה" – חיבור פילוסופי בטעמי בית המקדש והקורבנות, שו"ת הרמ"א ו"מחיר יין" על מגילת אסתר. הוא ראה אפשרות לחבר בין הקבלה לפילוסופיה.

נפטר בי"ח באייר ה'של"ב (מאי 1572), ל"ג בעומר, בקרקוב, ונקבר בבית הקברות היהודי העתיק, מאחורי בית הכנסת הקרוי על שמו. על מצבתו נכתב: "ממשה ועד משה לא קם כמשה". במשך מאות שנים נאספו אלפי יהודים מפולין ומגליציה על קברו בל"ג בעומר.