רבי משה אלשיך, האלשיך הקדוש, נולד בסביבות 1507 באדריאנופול (אדירנה) שבטורקיה, בנו של רבי חיים. שם למד בישיבת רבי יוסף קארו, ואחר כך בשאלוניקי אצל רבי יוסף טאיטאצאק. בשנת 1535 עלה לארץ ישראל והשתקע בצפת, ושם התבלט עד מהרה כפוסק: כשהגיע רבי יוסף קארו לצפת בשנה שלאחר מכן, כבר ישב שם כדיין. לאחר חידוש הסמיכה בידי רבי יעקב בירב, נסמך בידי רבי יוסף קארו, והוא עצמו סמך את רבי יום טוב צהלון.

הוא עמד בראש שתי ישיבות בצפת והיה מגדולי הדרשנים בעיר. בכל שבת דרש לפני קהל רב; דרשותיו קובצו בפירושו על התורה, “תורת משה”, ובפירושים על רוב ספרי המקרא. חיבורים אלה, העשירים בלקחי מוסר, אהובים מאוד עד היום. מאה וארבעים מתשובותיו נדפסו בשם “שאלות ותשובות הרב משה”.

הוא היה רבו של רבי חיים ויטאל בתלמוד ובהלכה; לפי מסורת אחת, סירב האר״י ללמד אותו קבלה בעצמו, והוא קיבל אותה רק דרך רבי חיים ויטאל. בזקנותו, בסביבות 1590, יצא בשליחות כשד״ר של צפת. הוא נפטר בי״ג בניסן, בסביבות 1593 לפי מקורות אחדים ובשנת 1600 לפי אחרים, וטמון בבית העלמין העתיק בצפת, במערת רבי יעקב בירב.