רבי מרדכי בן הלל (בערך 1250–1298) הוא מגדולי פוסקי אשכנז בדור שאחרי בעלי התוספות. הוא השתייך לאחת ממשפחות הלמדנים הבולטות בגרמניה, מצאצאי הראב״ן והראבי״ה, והיה קרוב משפחתו של הרא״ש. רבו העיקרי היה המהר״ם מרוטנבורג, והוא למד גם אצל רבנו פרץ מקורביל. לעתים מכנים אותו “הכהן”, אך פרופ׳ שמחה עמנואל הראה שלא היה כהן.

חיבורו, ספר המרדכי, המכונה פשוט “המרדכי”, הוא אוסף רחב של פסקים ותשובות של חכמי אשכנז וצרפת, מסודר לפי סדר התלמוד ונדפס אחרי הרי״ף במהדורות התלמוד. הוא משמר תורות רבות שהיו אובדות אלמלא הוא, היה מקור מרכזי לרמ״א ונמנה עם מקורות השולחן ערוך.

משנת 1291 היה רבה וראש הישיבה של נירנברג. הוא נהרג על קידוש השם בכ״ב באב ה׳נ״ח (1298), יחד עם אשתו זלדה וחמשת ילדיהם, בפרעות רינדפלייש. מסורת ירושלמית מן המאה השבע עשרה מספרת שעצמותיו הועלו לארץ ישראל ונקברו בהר הזיתים, במערת רבי עובדיה מברטנורא.