ביוגרפיה
רבי מנחם מנדל שניאורסון, המכונה "צמח צדק" על שם ספרו, נולד בשנת 1789 בעיירה ליוזנה שברוסיה הלבנה – לפי גרסה אחת בכ"ט באלול ה'תקמ"ט, ולפי אחרת בחשוון ה'תק"ן. אביו היה רבי שלום שכנא אלטשולר, ואמו דבורה לאה הייתה בתו של רבי שניאור זלמן מלאדי, אדמו"ר הזקן. אמו נפטרה כשהיה בן שלוש, וסבו גידלו כבנו.
הוא למד אצל סבו: עד בר המצווה למד רק את חלק הנגלה שבתורה, ובעצת סבו החל ללמוד גם את הנסתר. נשא לאישה את בת דודו חיה מושקא, בתו של רבי דובער, האדמו"ר האמצעי. לאחר פטירת חותנו סירב תחילה להתמנות במקומו, אך ניאות להפצרת החסידים, ועמד בראש חסידות חב"ד בליובאוויטש עד פטירתו.
הוא פעל להצלת צעירים יהודים מגיוס לצבא הרוסי (גזרת הקנטוניסטים), והקים לשם כך את "חברה תחיית המתים". הוא יישב משפחות יהודיות בכפר החקלאי שצ'דרין שליד הומל, ובעקבות זאת הוענק לו תואר "אזרח נכבד" של האימפריה הרוסית. באספת הרבנים בשנת תר"ג (1843) נאבק בהצעה לכפות על היהודים לימודי חול, ולפי עדות צאצאו רבי יוסף יצחק שניאורסון נעצר במהלך האספה עשרים ושתיים פעמים. נודע בגדלותו בתורה בנגלה ובנסתר, ואף גדולי המתנגדים העריצוהו.
חיבוריו: שו"ת "צמח צדק" (שאלות ותשובות, פסקי דינים וחידושים על הש"ס), "דרך מצותיך" בטעמי המצוות על פי החסידות, "אור התורה" (ביאורי חסידות על התורה, המועדים והנ"ך), "ספר החקירה" וביאורי הזוהר. כמו כן הכין לדפוס חיבורים מרכזיים של סבו, ובהם "ליקוטי תורה", "תורה אור" והסידור.
נפטר בי"ג בניסן ה'תרכ"ו (29 במרץ 1866) ונקבר בבית העלמין בליובאוויטש. בנו הצעיר, רבי שמואל (המהר"ש), מילא את מקומו בליובאוויטש, ובניו האחרים הקימו את חצרות קאפוסט, לאדי, ניעזין ואוורוץ'.
