רבי יהודה מאיר שפירא, רבה של לובלין, נולד בז׳ באדר ה׳תרמ״ז (1887) בבוקובינה, בנם של רבי יעקב שמשון שפירא, מצאצאי רבי פנחס מקוריץ, ומרגלה, בתו של רבי שמואל יצחק שור, בעל שו״ת “מנחת שי”, שאצלו למד זמן מה. עילוי צעיר, שכונה “העילוי משאץ”, הוסמך בצעירותו בידי סבו ורבנים גדולים אחרים, ולמד גם אצל המהרש״ם מברז׳אן, שאמר עליו כי “ראהו עוקר הרים וטוחנן זה בזה”.

כרבה של גלינא, סאנוק ואחר כך פיוטרקוב, היה מן הדמויות הגדולות של יהדות פולין שלפני המלחמה ונשיא אגודת ישראל בפולין. משנת 1922 עד 1927 היה היהודי האורתודוקסי הראשון שכיהן כציר בסיים הפולני.

בשנת 1923, בכנסייה הגדולה הראשונה של אגודת ישראל, העלה את רעיון הדף היומי: לימוד יומי של אותו דף גמרא בידי כל יהודי העולם, כדי לסיים את כל הש״ס בשבע שנים וחצי. יוזמה זו מאחדת כיום מאות אלפי אנשים. בשנת 1930 חנך בלובלין את ישיבת “חכמי לובלין”, בניין מפואר שנועד להשיב ללימוד התורה את כבודו.

הוא נפטר בטרם עת, בגיל 46, בז׳ בחשוון ה׳תרצ״ד (1933), וטמון כיום בבית העלמין הר המנוחות בירושלים.