רבי מאיר מרגליות (לעיתים: מרגלית), שנולד בסביבות ה׳תס״ז (1707), היה מראשוני רבני תנועת החסידות ותלמיד הבעל שם טוב. נולד לרב צבי הירש מרגליות, רבה של יאזלוביץ. אחיו הגדול, רבי יצחק דוב, היה מתלמידי הבעש״ט, ובהשפעתו התקרב רבי מאיר לחסידות; שני האחים נקשרו לבעש״ט כבר בצעירותם.

נשא את בתו של רבי חיים מהורודנקא, ובזיווג שני נשא את רייזל, בת דודו רבי אריה לייב אוירבך, אב״ד סטניסלאב ומחבר ״נחלת אריה״. הוא גידל כבנו את בנה מנישואיה הראשונים, הרב משולם זלמן אשכנזי, לימים רבה של לובלין.

שימש דיין בברודי, רב ואב״ד בהורודנקה, ולאחר מכן רבה של יאזלוביץ, ומשם עבר לכהן כאב בית דין בלבוב. בשנת ה׳תקי״ד (1754) נבחר לרבה של לבוב ושל המחוז כולו. מכוח צו של מלך פולין סטניסלאב פוניאטובסקי מונה ב־1775 לרב ברסלב ״וכל אוקראינה״, וביולי 1777 (ה׳תקל״ז) נתמנה לרב ואב״ד של אוסטרהא וגלילותיה. מעמדו תרם להתפשטות החסידות. כמה מבניו כיהנו ברבנות, ובהם רבי שאול בלובלין ורבי בצלאל, שמילא את מקומו באוסטרהא.

גדול בהלכה, נודע על שם ספרו ״מאיר נתיבים״, בשני חלקים: שאלות ותשובות וחידושי תורה (פולנאה תקנ״א). חיבוריו הנוספים: ״אור עולם״ על תרי״ג מצוות, ״דרך הטוב והישר״ על ארבעה חלקי השולחן ערוך, ו״סוד יכין ובועז״, ספר קבלי־חסידי.

נפטר באוסטרהא בי׳ באייר ה׳תק״נ (24 באפריל 1790) ונקבר בבית החיים של העיר, ליד המהרש״א.