רבי מאיר בן גדליה, המהר״ם מלובלין, נולד בלובלין בשנת 1558. אביו, רבי גדליה, היה בנו של המקובל רבי אשר מקרקוב. כבר בילדותו נודע כעילוי, ויצא ללמוד בישיבת קרקוב, ושם נשא את אסתר, בתו של ראש הישיבה ואב בית הדין, רבי יצחק הכהן שפירא, שהיה רבו העיקרי.

בשנת 1582, בגיל 24, עבר ללובלין כדי לייסד בה ישיבה. בשנת 1587 חזר לקרקוב לרשת את חותנו כראש ישיבה ואב בית דין. לאחר מכן היה לרבה של למברג (לבוב), ושם הסתבך במחלוקת מפורסמת עם רבי יהושע פלק בעניין גט, ושב ללובלין, שבה כיהן כרב עד סוף ימיו. מבין תלמידיו הרבים שהיו לרבנים ולראשי ישיבות, המפורסם הוא רבי ישעיה הורוביץ, השל״ה הקדוש.

כבעל פלפול, דקדק בכל מילה ברש״י ובתוספות. חידושיו על התלמוד, “מאיר עיני חכמים”, נדפסים בסוף כרכי התלמוד בשם “מהר״ם”, לצד המהרש״א והמהרש״ל. תשובותיו (שו״ת מהר״ם לובלין) מצוטטות רבות; בהן הוא מזהיר מפני קבלת פסקי השולחן ערוך והרמ״א בלא עיון.

הוא נפטר בלובלין בט״ז באייר ה׳שע״ו (1616).