רבי מאיר ב״ר ברוך, המהר״ם מרוטנבורג, נולד בעיר וורמס בסביבות שנת 1220. אביו, רבי ברוך, היה תלמיד חכם ומיושבי בית המדרש. בצעירותו למד בווירצבורג מפי רבי יצחק מווינה בעל ״אור זרוע״, ואחר כך נסע לצרפת ולמד בישיבות בעלי התוספות, בין השאר אצל רבי יחיאל מפריז. שם היה עד לשריפת התלמוד בפריז.

כששב לגרמניה כיהן כרב בקהילות אחדות, בהן רוטנבורג על הטאובר, שעל שמה הוא מכונה ושם הקים ישיבה, ונחשב לסמכות הרבנית וההלכתית החשובה ביותר של יהדות אשכנז. בין תלמידיו היו הרא״ש, המרדכי, רבי שמשון בן צדוק בעל ספר התשב״ץ, רבי מאיר הכהן בעל ״הגהות מיימוניות״, רבי יצחק מדורא ואחרים.

עיקר מפעלו נשמר בשו״ת שלו, שיש להן גם ערך היסטורי רב. הודפסו גם התוספות שלו למסכת יומא, פירושיו לסדרי זרעים וטהרות במשנה ופיוטים, ובהם הקינה ״שאלי שרופה באש״ על שריפת התלמוד, הנאמרת בקינות תשעה באב כמנהג אשכנז.

בשנת ה׳מ״ו (1286) ניסה לעלות לארץ ישראל עם משפחתו, אך הוסגר לשלטונות ונכלא במבצר אנזיסהיים. בכלא כתב, מן הזיכרון, פירוש למשניות סדר טהרות. הקיסר דרש כופר עצום, ועל פי המסורת שהביא המהרש״ל, סירב המהר״ם שיפדוהו, על פי הכלל ״אין פודין את השבויים יתר על כדי דמיהן, מפני תיקון העולם״.

נפטר בכלאו בי״ט באייר ה׳נ״ג (1293), כחרוט על מצבתו: ״ונפטר בתפיסה י״ט באייר שנת חמישים ושלש ולא נתן לקבורה עד ארבעה ימים לירח אדר שנת שישים ושבע לאלף השישי״. גופתו נפדתה בידי אלכסנדר זיסקינד ווימפן, שנקבר לצדו בבית הקברות היהודי העתיק בוורמס.