רבי קלונימוס קלמן הלוי אפשטיין, המכונה “המאור ושמש” על שם חיבורו, נולד בשנת 1751 בנוביי קורצ׳ין (נוישטט) שבפולין, בנו של אהרן, למשפחה ענייה מאוד בת עשרה ילדים, שעברה לקרקוב כשהיה בן חמש. בילדותו מכר את הלחמניות שאפו הוריו, ואחר כך התגנב לבית המדרש לשמוע את דרשות חכמי העיר. יום אחד ביקש ממנו נגיד עשיר, בצחוק, לחזור על הדרשה ששמע זה עתה: הוא חזר עליה מילה במילה, והנגיד נטל על עצמו את פרנסת לימודו ולקחו לחתן.

זמן קצר לאחר נישואיו פגש את רבי אלימלך מליז׳נסק בביקורו בקרקוב, יצא אחריו לליז׳נסק, והיה, על אף גילו הצעיר, לאחד מתלמידיו העיקריים. בשנת 1785, בציווי רבו, שב לקרקוב להפיץ בה את החסידות. הוא נתקל בהתנגדות עזה: בית הדין של העיר אף אסר עליו, בעונש חרם, להפיץ את תורתו. עם הזמן שככה ההתנגדות, ושמו כצדיק וכמקובל הלך וגדל. לאחר פטירת רבי אלימלך ראה עצמו תלמידם של החוזה מלובלין, רבי מנחם מנדל מרימנוב והמגיד מקוז׳ניץ.

פירושו על התורה, “מאור ושמש”, הוא מן הקלאסיקות הגדולות של הספרות החסידית; הוא מביא בו תורות רבות של רבותיו. הוא נפטר בקרקוב בא׳ בתמוז ה׳תקפ״ג (1823) וטמון בבית הקברות היהודי החדש בעיר; כרצונו, לא הוקם אוהל על קברו.