רבי ישראל זיתון נולד בתוניס בשנת 1840. כבר בנעוריו היה נער עדין שחיפש את חברת תלמידי החכמים, צמא לדעת ואדיש להבלי העולם. בילדותו למד אצל רבי ישועה בסיס ואצל רבי אברהם כהן יצחקי, שאליו היה הולך בכל ליל שבת לבית המדרש שבו לימדו קבלה, ואחר כך אצל רבי אברהם חג׳אג׳, שאהב אותו כאב ואת ספרו “זרעו של אברהם” הוציא לאור.

בשנת 1898 היה לאב בית הדין הגדול של תוניס, ולצדו הדיינים רבי משה חיים זיתון, רבי יעקב אלחאיק ורבי דוד נתן ג׳אווי; עמם השיב על אלפי שאלות שהגיעו מכל ערי תוניסיה. בפטירת רבי אליהו זרח בשנת 1918 נבחר לרבה הראשי של תוניסיה, ובתפקיד זה כיהן עד סוף ימיו.

הוא התכתב עם גדולי החכמים בדורו, מרבי אברהם אביחצירא ממוגדור ועד רבי יצחק פלאג׳י מאיזמיר, ועם רבני טנג׳יר, אלג׳יר, טריפולי, ליוורנו וירושלים. חלק מתשובותיו נדפס לאחר מותו בשם “משפט כתוב”, וכן “זית רענן” על השולחן ערוך, אורח חיים; מאות אחרות נותרו בכתב יד.

הוא נפטר בי״ח באב ה׳תרפ״א (1921).